דגשים בהקמת גינה לציבור הדתי
בנוסף לשיקולים הרגילים שעלינו לקחת בחשבון בעת הקמת הגינה, אורח חיים דתי עשוי להוסיף אילוצים ושינויים בעת תכנון הגינה והקמתה. הדבר נובע הן מצרכים שונים של המשפחה הדתית (למשל: מקום להקמת סוכה) והן משיקולים הלכתיים הנוגעים להקמת הגינה ותחזוקתה השוטפת. במאמר זה נסקור את הדגשים המיוחדים שיש לזכור בעת הקמת גינות לציבור הדתי. אנו מציגים את העקרונות הכלליים בלבד ולא את פרטי ההלכות אשר יכולים להשתנות ממקרה למקרה.
א. תכנון הגינה
משפחות דתיות רבות יעדיפו בשלב התכנון להקצות מקום לצורך הקמת סוכה. מכיוון שבסוכה נערכות סעודות משפחתיות מסביב לשולחן, שטח זה צריך להיות פנוי משיחים, פרחים וכד'. אם יש מספיק מקום, ניתן לרצף שטח לשם כך (גודל השטח אינו קבוע – בהתאם לגודל המשפחה והסוכה שברשותם). במקרה של אילוצי מקום, ניתן להקים את הסוכה גם על הדשא. ההלכה דורשת כי סכך הסוכה יהיה מנותק מן הקרקע ומונח תחת כיפת השמים. לכן, לא ניתן לייעד שטח לסוכה אשר נמצא תחת מרפסת של קומה גבוהה או תחת ענפיו של עץ. ניתן לבנות פרגולה אשר תהווה שלד לסוכה, אך צמח מטפס אשר יכסה את משטח הסכך מהווה בעיה. (כל עוד הצמח גדל הוא לא יכול להיות הסכך בעצמו)
שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון בזמן התכנון הוא איסור "כלאים". ההלכה דורשת כי צמחי מאכל שונים ישתלו בנפרד זה מזה ולא בצורה מעורבת. לכן, כאשר מתכננים לשתול עשבי תבלין וכד', יש להקפיד כי הם רחוקים מספיק זה מזה. ההפרדה הנדרשת תלויה בגורמים שונים והיא נעה בין 15 ס"מ בין שתילים בודדים (כגון עשבי תבלין) ועד לששה מטרים (בין שדות גדולים של מיני תבואה שונים). בדרך כלל ההגבלות מתיחסות לזרעים או שיחים, אך לא לעצים (למעט גפן).
ב. עצי פרי
עצי פרי מגיעים בדרך כלל מן המשתלה מורכבים על כנה המעניקה לעץ עמידות וחוזק. על פי ההלכה אין להרכיב שני מינים של עצי פרי זה בזה. (אמנם, אם כבר העץ מגיע מורכב, בדרך ניתן להמשיך ולגדל אותו). ישנן משתלות הנתונות תחת פיקוח הלכתי ובהן מקפידים שלא להרכיב מינים אסורים.
שיקול נוסף שיש לקחת בחשבון כאשר מביאים עצי פרי הוא דין "עורלה". פירות הגדלים על העץ בשלוש השנים הראשונות לאחר שתילתו נחשבים "עורלה" ואסורים בשימוש. כאשר השתיל מגיע צעיר מאד, במקרים רבים הוא אינו נושא פרי במילא בשנים הראשונות כך שאין לאיסור הזה משמעות מעשית. אולם, כאשר מביאים שתיל בן כמה שנים, או עץ בוגר, שתילתו מחדש מחייבת ספירה מחודשת של שנות העורלה. ניתן לעקוף את הבעיה אם מקפידים שבכל השלבים שורשי העץ ישארו בתוך גוש אדמה גדול שלא מתפורר. אם העץ מגיע מן המשתלה עם גוש האדמה העוטף אותו, ומקפידים בכל השלבים שלא לפורר את הגוש, הרי שהעץ נחשב כנטוע כל הזמן בתוך אותו גוש אדמה, והעברת העץ עם הגוש לא נחשבת כשתילה חדשה אלא כהמשך הגידול. התנאי לכך הוא שגודל הגוש יהיה כזה שיוכל להיות בסיס מספק לגידול העץ במשך תקופה מסויימת ללא צורך בשתילה בקרקע.
ג. לוח השנה
כאשר מתכוננים להקמת גינה, יש להציץ בלוח השנה. ימי חול המועד פסח או סוכות אינם מיועדים לעבודות מעין אלה. כמו כן, הימים שלפני תשעה באב הם ימי אבל בהם ממעטים בהתחלות ובהקמות של פרויקטים חדשים.
שיקול נוסף הנוגע ללוח השנה קשור לנושא שנות העורלה שהזכרנו קודם. שלוש השנים הינן שנים קלנדריות על פי התחלפות השנים בראש השנה (ולא שלוש שנים מלאות מתאריך השתילה). על מנת ששנת השתילה תיחשב כשנה הראשונה מתוך השלוש, על העץ להישתל לפני אמצע חודש אב (כך שנשארו חודש וחצי עד לסוף השנה). אם שותלים עץ בתאריך מאוחר יותר, רק השנה הבאה תוכל להיחשב כשנה הראשונה למנין שנות עורלה, וכך יוצא שמפסידים שנה שלימה של פירות.
ד. שמיטה
כל שנה שביעית היא שנת "שמיטה". בשנה זו אסורה כל פעילות חקלאית שנועדה לפתח את הגידולים, ומותר לבצע רק פעולות תחזוקה שנועדו לשמור על הקיים. מובן כי אין להקים גינות חדשות בשנת שמיטה, ויש לסיים את כל פעולות ההקמה והפיתוח זמן מסויים לפני תחילת שנת השמיטה. לקראת השמיטה כדאי להגביר את הדישון ולהכין את הגינה בצורה מיטבית לקראת תקופה ארוכה של טיפול מינימלי. השמיטה האחרונה היתה בשנת תשס"ח (2007-2008) והבאה תהיה בשנת תשע"ה (2014-2015).
